top of page

טיפול קבלה ומחוייבות

טיפול הקבלה והמחוייבות (Acceptance and Commitment Therapy או בקיצור - ACT) החל להתפתח בשנים האחרונות, החל משנות ה-90 של המאה ה-20.  שיטת טיפול זו מהווה מיזוג של עקרונות בודהיסטיים עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי. התוצר של המיזוג הוא טיפול שמאוד מחוייב לעקרונות מדעיים של בדיקה מדוקדקת של אפקטיביות, אך משלב גם הסתכלות בעלת מימד רוחני של חיפוש עצמי ומשמעות בחיים. אני השתתפתי בהכשרות עם דמויות מפתח מגישת ה-ACT, ​כולל Russ Harris, Kirk Strosahl ו - Patricia Robinson. 

המטאפורה הבאה מתארת יפה את ראיית העולם ומטרות הטיפול של טיפול קבלה ומחוייבות: 

דמיין לעצמך שאתה הוא הנהג של אוטובוס שהוא בעצם החיים שלך. בדרך אתה אוסף כל מיני נוסעים: זיכרונות, רגשות, מחשבות, תחושות פיזיות. את חלק מהנוסעים אתה מחבב, אבל חלק אתה לא אוהב והיית רוצה שירדו מהאוטובוס. חלק מהנוסעים הם ממש מפחידים. 

אתה עוצר את האוטובוס ומנסה להוריד את הנוסעים הבעייתיים, אבל לא משנה מה אתה עושה – מנסה לשכנע אותם, מתווכח איתם ואפילו מפעיל כוח – דבר לא עוזר. הם בשום אופן לא מוכנים לרדת. להפך, הם דווקא מאוד מרוצים מתשומת הלב שאתה מעניק להם.

אתה מנסה להתעלם מהם בכוח, לסתום אוזניים, אבל גם זה לא עוזר. וכאשר אתה עסוק בכל אלה, קשה לך מאוד לנהוג, והאוטובוס נותר תקוע במקום. בסופו של דבר אתה מנסה "לסגור" עסקאות עם הנוסעים המפחידים: שהם יישארו מאחור, ובתמורה לכך הם יקבעו לאן האוטובוס ייסע. למשל, אתה רוצה לנסוע בכיוון המוליך לחיי חברה, אולם נוסעים כגון חרדה וחוסר ביטחון מוכנים להתכופף ולשתוק רק בתנאי שתישאר בבית.

כך, הניסיונות שלך לשלוט במתרחש באוטובוס שלך הביאו לתוצאה הפוכה: דווקא הנוסעים היותר שליליים, אלה שאתה מתעב במיוחד, הם שקובעים לאן האוטובוס ייסע. הם שמחליטים לאן תפנה, היכן תעצור, ולאילו רחובות תיכנס. זו איננה אשמתך; בסך הכול רצית לנסוע בשקט, בלי הטרדות והפחדות, ולשם כך עשית את מה שכל אדם הגיוני היה עושה: נאבקת וניסית לפתור את הבעיות שלך עם הנוסעים המפחידים. אבל למרבה הצער, זה לא עזר, אלא רק סיבך אותך יותר והסיט אותך לגמרי מהמסלול שבו אתה רוצה לנסוע.

העסקה שעשית עימם היא לעשות מה שהם אומרים כדי שהם לא יבואו ויעמדו לידך ויכריחו אותך לראות אותם. אבל, ישנה אלטרנטיבה שאולי תישמע לך מוזרה ולא הגיונית: במקום לנסות לגרש את הנוסעים הלא רצויים שנמצאים שם, או לשכנע אותם לעזוב, במקום להישמע להם או לנסות לעשות איתם כל מיני עסקאות, אפשר פשוט לתת להם להיות באוטובוס. הם אולי מאיימים, אבל אם תעצור לרגע ותסתכל עליהם היטב, בלי לנסות להבריח אותם או לשנותם ובלי לנסות לרצות אותם, תיווכח שלמרות כל אלה, הם לא באמת מסוגלים להזיק לך.

אתה לא צריך לחבב אותם, אך במקום להילחם בהם, נסה פשוט לצפות בהם במראה ולראות אותם כפי שהם. לא תמיד זה קל, אך זה כנראה הרבה פחות קשה ממה שנדמה לך כרגע. כאשר תעשה זאת, תיווכח שאפשר לשמוע את הצעקות ואת האיומים שלהם, להכיר בכך שהם שם – אבל גם לחיות את ההווה, לראות היטב את הדרך ולהיות קשוב למה שמתרחש סביבך. אז תוכל להתפנות מכל המלחמות המתישות, לחזור לנהוג, והכי חשוב – לנסוע לאן שאתה באמת רוצה לנסוע.

bottom of page