את התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה עשיתי מתוך מחשבה להיות פסיכולוג קליני. במהלך התואר נחשפתי לתחום העבודה הסוציאלית הקלינית, והחלטתי להמשיך את הכשרתי בתחום זה. שני התחומים דומים, אך העבודה הסוציאלית נוטה יותר לראות את האדם בסביבתו, ואת הקשיים שלו כתלויים בסביבה – בעבודה, בחברים, במשפחה, בקהילה. זאת אחת הסיבות שטיפול זוגי ומשפחתי מאוד מפותח בעבודה הסוציאלית – הראייה של האדם כחלק ממערכות חייו מאפיינת את המקצוע. 

​

אנשים רבים חווים קשיים רגשיים ונפשיים מסוגים שונים. אנו חיים בתקופה שבה החברה מאמצת את גישת הממסד הרפואי, המפחית מחשיבותם של גורמים נסיבתיים ומתייחס יותר ל"פגימות פנימית", כמו גנים פגומים, חוסר איזון כימי במוח וכדומה. אני מאמין שגורמים כאלה יכולים להסביר חלק קטן בלבד מהסבל האנושי. הידע והניסיון שלי הובילו אותי לראות סבל אנושי כבעיה בלתי נמנעת של נפשות נורמליות במציאות שאינה נורמלית: החל מאדם שחי בעוני, דרך אדם שנמצא במערכת יחסים שאינו מטיבה איתו, ועד אישה שעובדת בעבודה שאיננה מתאימה לה. מתחום העבודה הסוציאלית אני לוקח את הצורך לשנות דברים גם בסביבה החיצונית של האדם, על מנת שהמציאות הפנימית שלו תהיה טובה יותר. 

​

דוגמא טובה להלך מחשבה זה אפשר לראות בניסוי הכלא המפורסם של סטנפורד. במחקר זה סטודנטים בריאים ונורמטיביים השתתפו בהדמיה של בית כלא, בתור אסירים וסוהרים. בתוך זמן קצר הסטודנטים החלו להזדהות לחלוטין עם תפקידם בניסוי, עד לרמה של משברים נפשיים קיצוניים והפגנה של  אלימות קשה. אך הדבר המעניין ביותר הוא שרובם המכריע של המשתתפים לא ביקש לעזוב את הניסוי. כלומר, על אף שידעו שמדובר במצב שהוא מלאכותי, הנבדקים לא הצליחו למצוא בעצמם את הכח להגיד שהם נמצאים במקום שהוא לא טוב להם. הניסוי הזה מדגים כיצד אנשים נכנסים בקלות לתפקיד החברתי שיועד להם, ועד כמה מכריעה ההשפעה של תפקיד זה על תחושת הרווחה הנפשית שלנו. 

​

כאשר אדם עובר למקום חדש, תוך שהוא מתנתק, גם אם לזמן מוגבל, מחייו המוכרים, הוא נכנס לתפקיד חברתי חדש - מערכות יחסים חדשות, תרבות אחרת, עבודה שונה. כל אלו יכולים לערער את תחושת הביטחון העצמי שהיתה נטועה בקשר עם כל מה שמוכר לנו. אני מאמין שהתובנות שרכשתי בחודשים האחרונים, מאז שעברתי, ביחד עם משפחתי, לפריז, מוסיפות ליכולת שלי להבין ולעזור לישראלים שהעבירו את מגוריהם למקום חדש.